להורים שלי היה כלב (כבר כתבתי על כך בעבר) ותפקידו של אבי היה לקחת את הכלב לטיול. האחד "הטיולים" האלו אבא שלי פגש חבר חדש, אשר את שמו אייני יודע היות ואבי תמיד קרא לא "חבר חזרת". החבר הזה היה מכין חזרת ביתית שממש גרמה לנו לבכות, טוב לא בדיוק לבכות, אבל היא הייתה כל כך חריפה (כמו שאנחנו אוהבים) שגרמה לנו לדמעות. חבר חזרת כבר לא צעיר והפסיק להכין חזרת, כמובן שלקחנו את המתכון וניסינו להכין זאת לבד – ללא הצלחה, כך שהחיפוש אחר החזרת נמשך.
עדכוני Twitter
יום שבת, אוגוסט 27, 2005
חבר חזרת
להורים שלי היה כלב (כבר כתבתי על כך בעבר) ותפקידו של אבי היה לקחת את הכלב לטיול. האחד "הטיולים" האלו אבא שלי פגש חבר חדש, אשר את שמו אייני יודע היות ואבי תמיד קרא לא "חבר חזרת". החבר הזה היה מכין חזרת ביתית שממש גרמה לנו לבכות, טוב לא בדיוק לבכות, אבל היא הייתה כל כך חריפה (כמו שאנחנו אוהבים) שגרמה לנו לדמעות. חבר חזרת כבר לא צעיר והפסיק להכין חזרת, כמובן שלקחנו את המתכון וניסינו להכין זאת לבד – ללא הצלחה, כך שהחיפוש אחר החזרת נמשך.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה