הילד גדל בצפון הארץ ותמיד היה מלא מוטיבאציה, כך שלכולם היה ברור שהוא יצליח בחיים. הוא תמיד היה מוכן לספר שיעשה את המילון הראשון שלו לפני גיל שלושים. כאמור הוא גדל בישוב קטן בצפון ולאחר השרות הצבאי הישוב היה קטן עליו ומעבר לעיר הגדולה היה מתבקש. ללא פרוטה בכיסו הוא הגיעה לתל אביב ואת מה שהיה חסר לו בחשבון הבנק הוא השלים בהרבה מוטיבציה. בעבודה התחיל מלמטה וכמובן שהסתובב כל הזמן עם אנשים מבוגרים יותר ממנו בחברה. היות ואי אפשר היה להתעלם ממנו ומפועלו כל האנשים בחברה קראו לו הילד. כך היה ניתן לשמוע את המזכירות בעבודה שואלת לפעמים האחת את האחרת האם את יודעת איפה הילד. עם הזמן הוא התפתח ועלה בתפקידים וכמובן הזמן גם עשה את שלו. בלורית השער כבר נהפכה להיות דלילה וקיבלה גוון כסוף, החלטות הקשות חרטו קמטים בפניו וקל היה לזהות זאת בקלות הוא כבר לא היה ילד. אומנם את המילון הוא לא עשה וכבר מזמן עבר את השלושים, אבל השם הילד לא עזב אותו. כך שניתן היה לשמוע את המזכירות בעבודה, ילדות שרק השתחררו משרות סדיר, שואלת לפעמים אחת את האחרת האם את יודעת איפה הילד.
.
.
כמובן גם כאן הכל הינו פרי מחשבותי בלבד
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה