בעיות עברית בבלוג

יש לי לאחרונה בעיות בעברית בבלוג - לדעתי בגלל שינויים באתר

אני מקווה שהבעיות יפתרו בקרוב בעזרתם של מנהלי האתר

שרותי גברים ונשים

אצלנו במשרד כמו במשרדים אחרים יש שרותי גברים ושרותי נשים. אני לא יודע איך זה אצלכם, אבל במשרד שלנו יש הרבה יותר גברים מנשים כך שזה לא גמרי לא הוגן. אני קורא כאן לבעלי החברות תקלטו יותר נשים לעבודה ולא רק בגלל השירותים.

אנחנו אשמים בתאונות הדרכים

אם הייתה מפלגה שמביאה תוכנית לפתרון אמיתי לבעיה של תאונות הדרכים, כמה מנדטים היא הייתה מקבלת? אני יכול להגיד לכם היא הייתה מקבלת בדיוק את אותה כמות מנדטים גם ללא אותה תוכנית.
אם ממשלה מסוימת תביא פתרון אמיתי לבעיית תאונות הדרכים איך נתייחס אליה? לפי ההצלחות של הממשלה הזאת במישור הכלכלי והביטחוני מדיני. היות וכך משהוא יכול להסביר לי למה לממשלה כל שהיא צריך להיות איזו שהיא מוטיבציה באמת לנסות לפתור את בעיית תאונות הדרכים?

בגלל סיבות אלו אנחנו אשים בתאונות הדרכים.

למנוע את תאונות הדרכים לא למצוא אשמים

המשטרה עוקפת את החוק וזה תפקידה, לכן אם משהוא עובר על החוק הוא צריך לשלם על כך לפי הכתוב בחוק. זה נשמע הגיוני וצודק לכן אם אני חונה באדום לבן וקיבלתי על כך כנס זה הגיוני. כך גם אם נסעתי מעל המהירות המותרת ותפסן אותי אני צריך לשלם על כך. אבל כאשר אומרים לי שהמלחמה בתאונות הדרכים היא ע"י תפיסת נהגים על מהירות בקטעי כביש לא מסוכנים או על עצירה מחולטת בתמרור עצור זה לא נשמע לי הגיוני כלל. כמו שתשלום דוחות חניה הוא מנגנון מוצלח לגרוף כספים כך גם תפיסת נהגים שנהגו מהר בקטעי כביש לא מסוכנים היא חלק מאותו מנגנון. אין לי כלל בעיה עם כך מי שעבר על החוק שישלם. אבל מכן לבוא ולהגיד שזה מקדם את המלחמה בתאונות הדרכים זה רחוק ומסולף – זה מנגנון יעיל לגרוף כסף בלבד.
למה צורת ראיה זו מרגיזה אותי היות וכך הרשויות יוצאות מידי חובה לעשות פעולות נוספות שיכולות למנוע חיי אדם. לא תמיד הפיתרון בעיות בתשתית הן יקרות ומסובכות לפעמים צריך רק קצת מחשבה. יכול להיות שהנהג הישראלי הוא לא מהמוצלחים שיש ויכול להיות שכן, אבל זאת לא הנקודה. הנקודה שלא מגיע לו למות בגלל כך ובטח לנהג שהוא נכנס בו (או להולך הרגל), כך שאם התשתית לא סלחנית מקדמת את ההרוג (או ההרוגים) הבאים למה לא לשנות את התשתית לסלחנית יותר.
למרות מה שנהוג לחשוב לא תמיד שינוים בתשתית הם יקרים. דוגמא שאני נפגש בה רבות בצומת הרחובות ויצמן וגורדון בגבעתיים יש תמרור האט ותן זכות קדימה לבאים מויצמן. הבעיה שבגלל מכוניות חונות שדה בראיה של הבאים מויצמן מוגבל, כמובן שהנהגים שנכנסים לצומת ללא בדיקה מוקדמת יהיו אשמים בתאונה אם תהיה בצומות (לפי מה שאני רואה זה עניין של זמן). אבל למה לא למנוע זאת מראש ע"י תמרור עצור או שלט גדול "זהירות צומות מסוכן". כמה זה יכול כבר לעלות כל התהליך של אישור תמרור או שלט בצומת – לא כל כך הרבה.
נהוג לומר שצבא שלנו יש את הטייסים הטובים בעולם, זה לא אומר שנותנים להם להילחם במטוסים סוג ב, נהפוך הוא הדבר. כך גם בכבישים גם אם הנהגים שלנו היו הטובים ביותר בעולם (ולצערי הם לא) ,זה לא אומר שהם צריך לנהוג בתשתית סוג ב. הנהגים בכביש לא תמיד בצומת לב מלאה ולא תמיד ערים לבעיות שצפויות להם, לכן שילוט נכון ושאר דרכים זולות יכולות לעזור לנו הרבה יותר במניעת ההרוג הבא בכביש – הכול עניין של צורת ראיה.
כמה פעמים שמעתי את המשפט שמעבר החצייה הוא הטריטוריה של הולך הרגל על הכביש. באמת הולך הרג צריך לסמוך על הנהגים עד כדי כך? הנהג אולי יהיה אשם אבל הולך הרגל עלול למות – אז יש לנו אשם לא הישגנו בכך שום דבר אם יש לנו גם הרוג (או רק פצוע). הכול עניין של צורת ראיה.
אין לי בעיה שימשיכו לגרוף כספים על עבירות תנועה וישנו את שיטת הניקוד כל שני וחמשי, אבל שלא יעשו זאת במקום למנוע את התאנות הדרכים. קל להאשים את הנהגים, אולי בצדק ואולי לא, אבל זה לא מונע תאונות דרכים ולא מוריד את מניין ההרוגים. הבעיה שאנחנו מקבלים זאת ואומרים יש תוכנית עקיפה, פרסום רב בנושא וכמה תוכניות טלוויזיה, כמה עמותות ומה לא. אני אומר לכם מה לא, אין צורת ראיה כיצד למנוע את ההרוגים, רק דרך למצוא אשמים ולגרוף כספים. לא כדי למנוע את תאונות הדרכים במקום למצוא אשמים

דואר זבל

אני מקבל הרבה דואר זבל ואני לא מדבר על המחשב שלי, אני מדבר על תיבת דואר שלי בבית. פרסומים של בתי אוכל, שעורים פרטיים, חוגים, חנויות הצעות מתחומים שונים ומה לא. כבר חשבתי שהפתרון לכך יהי לסגור את תיבת הדואר שלי ולפתוח תא דואר שאוכל לבדוק אותו פעם בשבוע. מצד שני אני חושב כמה אנשים באמת מצאו עבודה בחלוקה של הזבל הזה (אחרי הכול זה לא עובר דרך הדואר) האם זה עוד סממן של המיתון בארץ. אחרי הכול אם לאנשים האלו תהייה אפשרות למצוא עבודות אחרות הם לא יסכימו לעשות את העבודה הזאת שבטח השכר שלה לא משהוא.

גורס ביתי

בתחילת השנה אנחנו מקבלים הרבה דואר מבנקים, מוסדות וכדומה על מצב הכספים שלנו על השנה שחלפה. את רוב המידע הזה רצוי בדרך כלל לשמור אבל לפעמים אין לנו צורך בכך. כמו כן כל חודש אנחנו מקבלים דוחות ואישורים מהבנק, דפי חשבון של כרטיסי האשראי ועוד מידע נוסף שאותו אנחנו לא מעוניים לשמור. הבעיה שלי עם המסמכים האלו הייתה תמיד שיש שם יותר מידי מידע אישי שאני לא רוצה שאחרים ידעו אותו. לכן זריקת המסמכים האלו לפח כמות שהם גרומת לי לחשש מסוים. אתמול קפצתי לבדוק רכישה של מגרסה ביתית זולה לצורך כך, המבחר גדול והמחירים מתחילים מ 110 ש"ח. לא חשבתי פעמים ורכשתי גורס ביתי. במחיר כזה נראה לי שגורס ביתי היום הינו מוצר מומלץ לכל בית בארץ.

אנחנו לא מוכנים לשלם על שרות טוב

תמיד מפתיע אותי עד כמה אנחנו מוכנים לסבול לפעמים יחס גרוע. כאשר אנחנו מקבלים שרות גרוע בהרבה מקומות אנחנו מוכנים להבליג על כך עם המוצר מספק אותנו או יותר נכון אם המחיר זול. יש לנו צורה מוזרה מאוד להגדרה של המושג פרייר - אם משהוא משלם יותר כסף הוא פרייר, אבל אם הוא מקבל זאת יחד עם שרות גרוע והוא חוזר על כך הוא לא פרייר. לי זה נראה מאוד מוזר שאנחנו מוכנים לקבל שרות גרוע כל עוד זה בזול ויותר מכך לא להיחשב פריירים. אולי אני מסרט אחר, אבל לי שרות טוב חשוב ואם אני לא מקבל שרות טוב אני בטוח לא חוזר. יותר מכך אני גם מסכים לשלם קצת יותר כדי לקבל שרות יותר טוב (אז יכול להיות שאני פרייר). אני רק רוצה להגיד לכם שאתם הורסים לי את השרות הטוב כאשר אתם חוזרים לאותם מקומות שבהם קיבלתם שרות גרוע, אז באמת למה להם להשקיע יותר זמן וכסף להכשיר את העובדים לתת שרות יותר טוב. אם קיבלתם שרות גרוע ממשרד ממשלתי זה או אחר אל תתפלאו על כך, אתם אשמים ברמת השרות , היות ואתם מוכנים לקבל זאת גם במקומות אחרים – אחרי הכול אתם לא רוצים להיות פריירים ולשלם קצת יותר עבור שרות יותר טוב. היות וזה נהפך לסטנדרט למצוא את המחירים הזולים יותר ורמת השרות לא חשובה, אז גם משרדי הממשלה יתנו את אותה רמת השרות שמגיע לנו.

סיבוס והכסף הקטן

בחודש שעבר התחלתי לעבוד ברמת החיל וכמו כל חברה גם החברה שבה אני עובד מאפשרת לנו לאכול צהריים בעזרת "כרטיס סיבוס". אני חושב שהרעיון שהכרטיס הינו ענק במקום שכל חברה צריכה לחתום על הרבה הסכמים עם הרבה מסעדות היא הצריכה רק אחד עם סיבוס, כך גם המסעדות צריכות לעשות הסכם אחד עם סיבוס. כעת מצויד בכרטיס פלסטיק כתום אני יכול לאכול במבחר מסעדות רב באזור. כאחד שבמשך זמן רב אכל בחדרי אוכל של חברות אלו ואחרות זה שינוי מבורך. נשארת רק הבעיה בנושא בכסף הקטן - הכרטיס אינו מאפשר להשאיר טיפ וסכום נוסף של הגדלת הארוחה. זה מוזר אבל כעת בקניות שלי אני מחשב פתאום כיצד להשאיר קצת כסף קטן כדי להשאיר טיפ לארוחת צהריים.

אני חושב אולי לרכוש ארנק מיוחד לכסף קטן – סתם בצחוק.

משקה סברס בבית

היום ניתן להשיג אצל כל ירקן סברס כמעט ללא קוצים, עדיין יש כמה אז בזהירות ,חוצים אחד לחצי ובעזרת כפית מוצאים את החלק הטעים לתוך כוס. בעזת כף עץ מפרקים את הסברס, מוסיפים מנה ודקה (לא חייבים), מנה סודה (גם לא חייבים) ומיץ "אגס סברס תפוח" של ספרינג. כעת לבחוש היטב עם כמה קוביות קרח ויש לכם משקה אקזוטי.

די ג'י נולד בסטאוט

היום בכול פאב שמחשיב את עצמו יש כבר די ג'י ומסתבר שזה רעיון לא רע בכלל אם ניקח בחשבון שכל אחד מהם מביא את הסגנון שלו. כך נוצרת אווירה שונה בכול ערב ואנחנו יכולים לבחור להגיעה בימים בהם הדי ג'י עם הסגנון המתאים לנו מופיע. כמו כן אצל רבים להיות די ג'י נהפך להיות חלום שאפילו לשעה קלה נוכל לעלות לעמדה והשמיעה את המוזיקה ויכולות שלנו. בסטאוט, רחוב הארבעה בתל אביב, ראו את הצורך בכך וכל יום ראשון יש שם "די ג'י נולד" שכל אחד יכול לקבל את ההזדמנות שלו להיות די ג'י לשעה. כלומר אפשר לתאם מראש ולקבל שעה שבה נעלה לעמדת הדי ג'י ונוכל להגשים חלום קטן. אתמול הייתי שם אומנם עדיין לא בעמדת הדי ג'י ואני חייב להגיד שזו חוויה מיוחדת כאשר כל שעה מגיעה די ג'י אחר עם סגנון אחר ואווירה אחרת - אני אהבתי את הרעיון של הדי ג'י נולד ואני ממתין כעת לימי ראשון לשמוע אתכם.

הערות שלכם מוסיפות את דעתכם למחשבות שלי

כאשר אני מפרסם את המחשבות שלי ברבים לדוגמא באתר זה, הן כבר לא פרטיות שלי. לכן אתם יכולים להוסיף את הערות שלכם כמו שעשתה אורית איבשין ואתם יודעים מה זה הופך את האתר למעניין יותר. היות וכך אני מביא את התגובה בכתבה נפרדת כדי שמי שלא קורא את הערות לכתבות יוכל לקבל גם את דעתה בנושא אור אדום לאור ירוק:

"כל פעולה לשיפור ושינוי "תרבות"הנהיגה בארץ היא מבורכת,רק "שלדעתי התרבות נקבעת על ידי בני אדם ולא על ידי ה"ממשלה",שלא להזכיר שהממשלה היא קובץ אנשים כמוני וכמוך. חבל מאוד שעמותת אור ירוק פונה להאשים קודם כל את הרשויות ולא את האשמים האמיתיים-אני ואתה.אנחנו אלה שנוהגים בגסות ובחוסר התחשבות,אני היא הנהגת שנעמדת באמצע רחוב הירקון כי קפצתי שניה לפיצוציה,אתה הוא זה שמחנה את הטוסטוס שלו על המדרכה וחוסם את דרכם של הולכי הרגל, להם מיועדת המדרכה.אתה הוא זה שמזגזג מנתיב לנתיב כדי להיות הראשון ברמזור,ועוצר על מעבר חציה הרחק מהקו הלבן שעל פי חוק אסור לך לעבור.אני הולכת הרגל שחוצה את הכביש בצמת סואן שלא במעבר חציה. אני נהגת המונית שמורידה/מעלה נוסעים על הטיילת למרות אין ספור התמרורים האוסרים זאת,אתה נהג הטוסטוס שנוסע באין כניסה על המדרכה ברחוב פינס,אני ואתה אשמים,כל אחד ואחד מאיתנו,כולנו רואים איך כולנו עוברים על חוקי התנועה ורוצחים אחד את השני על הכבישים ועל המדרכות,כולנו אשמים ואני מצתערת שלא להסכים איתך בענין הגברת האכיפה,חייבים להגביר את האכיפה כי כולנו מתנהגים זוועה על הכבישים ורק שוטרים קשוחים שלא מוותרים לכל כוסית שנעצרת יוכלו להועיל.וזה נורא חבל שגם על ילדים גדולים צריך לשים"שוטר". בקיצור האחריות היא שלנו והיה יכול להיות לענין אם עמותת אור ירוק היתה מעמידה בראש מעיניה את התחייבותם של האנשים החותמים על העצומה לנהוג לפי חוקי התנועה בסבלנות ובהתחשבות! אורית איבשין"