אין מקום אחר

אם הייתם שואלים אותי באיזו מקום הייתי רוצה לגור: במקום פסטורלי שקט אולי באוסטרליה או בעיר מודרנית באירופה או בצפון אמריקה. יכול להיות שהייתם ממליצים לי על מקום שקט יותר ללא בעיות כלכליות ללא בעיות בטחון ואולי איזו אוטופיה אחרת על איזה אי באוקיאנוס. לא הייתי חושב פעמיים אני נשאר בארץ, נכון לא הכול מושלם ויותר נכון שזה רחוק ממושלם אבל כאן גדלתי, כאן אני מרגיש בבית ולא זר או מהגר (יכול להיות שאני כבר מקולקל). אז אני המשיך לקטר לרצות לשפר את המדינה היות וכאן זה ביתי עם כל הטוב וכל הרע. אז שתהייה לכולנו כאן שנת מס טובה יותר ב 2005.

אנחנו אשמים

רק במדינה מתקדמת כמו שלנו יש כבר שנים מדיניות של הממשלה להאשים את האזרח במחדלים שלה. אנחנו אשמים בכך שיש תשתית כבישים גרועה "בכבישים האדומים", הכבישים בהם יש הרבה תאונות והרוגים. מה אנחנו נהגים טובים בנתיבי אילון שם אין הרבה תאונות. מה אנחנו אשמים במחדל הממשלתי שעדיין אין תוכנית למשק המים בארץ ואנחנו צרכים להתקין מתקנים מוזרים על הברזים לחסוך מים, כאשר משק המים הביתי הוא אחוזים בודדים בלבד ממשק המים – תחשבו על זה שאם המשק הביתי לא ישתמש כלל במים בעיית המים תישאר ללא שינוי. אני יכול להביא לכם עוד דוגמאות רבות בנושאים שונים שבהם יותר קל האשים את האזרח מאשר לבצע פתרונות שעולות כסף. רק תחשבו על כך כי חוץ מזה דבר לא ישתנה, במדינה בה הממשלה נבחרת רק לפי מצע מדיני ואולי גם קצת כלכלי. כלומר אם מחר תבוא מפלגה עם פתרון אמיתי לבעיית תאונות הדרכים (ואולי לכמה בעיות כואבות אחרות כמו משק המים) ללא מצא מדיני היא לא תעבור את אחוז החסימה. אז אולי אנחנו באמת אשמים?

פתרון מדהים לתאונות הדרכים

יש לי רעיון מדהים לסיים את תאונות הדרכים, שגובות קורבנות רבים כל כך, לתפוס נהגים על מהירות בכבישים ישרים ולא מסוכנים ולהכניס להם חזק (כנסות, נקודות ושלילה). רגע, רגע, אני חושב שאת הרעיון הציני הזה כבר משהוא החליט לעשות והוא טעון שכך זה יעזור. הבעיה שהוא לא לוקח את זה כבדיקה צינית אלה "כהדרך" להלחם בתאונות הדרכים. אין לי בעיה עם זה שיעצרו נהגים על מהירות ושיכנסו בהם חזק, כל עוד זה לא על חשבון פתרון אמיתי לבעיה.

לילינבלום 22 בלבוש נאון

לפי כמה שנים נפתח פאב לילינבלום 22 כשם הכתובת שם המקום, פאב חשוך ושחור אבל עם הרבה מצב רוח (למרות צבעו השחור). נראה שסטפן ועופר הבעלים המשיכו לדרך חדשה והמקום החליף בעלים. המקום היום נראה הרבה יותר בהיר ועם הרבה צבעי נאון ושונה לחלוטין. רחוב לילינבלום התמלא בפאבים בשנים האחרונות, כאשר לכל פאב היה את הייחוד שלו ותמיד היה לי את המקום בלב ללילינבלום 22 על גווניו השחורים, החלון הקטן והארוך ומצב הרוח השמח במקום. היום יצא לי לבקר באזור ואיך אפשר בלי לקפוץ ללילי, כך קראנו למקום, לפגוש פרצופים מוכרים וגם לא. המקום בגוונים הבהירים החדשים נוצץ כמו מנורות נאון מתחת למכונית של "החברה" ובאור הבהיר כל הקסם נגוז לו.

ארוחת בוקר

היום בכל בית קפה שמכבד את עצמו ניתן להזמין ארוחת בוקר ישראלית. יש בכך צדק רב, אנחנו אוהבים את בארוחה הזאת - ביצים, סלט, לחם, גבינות, כמה תוספות שתייה קרה ולסיום גם שתייה חמה. כעת משהוא יכול להסביר לי למה בהרבה מקומות את הארוחה הזאת, שאנחנו כל כך אוהבים, ניתן להזמין רק עד הצהריים? אני לא מבין יש בעיה להכין או להגיש את הארוחה הזאת גם אחר הצהריים או בערב? ארוחה זו לא יכולה להיות גם ארוחת ערב נהדרת?

קיר רויאל

לכבוד השנה חדשה נהוג לשתות שמפניה, אבל זה לא בתקציב שלנו. שמפניה זה לא סתם יין תוסס זול, שמפניה זה יין שעובר תהליך מיוחד של תסיסה בבקבוק וכדי שנוכל לקרוא לו שמפניה הוא חייב להיות מיוצר בחבל שמפין בצרפת. שמפניה אומנם לא בתקציב של אנשים רגילים כמוני אבל יין נתזים טוב, ברוט, עם תג מחיר בסביבות ה 70 ש"ח הוא בהחלט פתרון סביר. עם אתם רוצים לשפר את הברוט שלכם הפתרון הוא קיר רויאל, אין לי מושג לשם של המשקה הזה, אבל דבר אחד בטוח השם קיר עושה עוול למשקה העדין הזה. קיר רויאל הינו שמפניה (או ברוט) עם תוספת קטנה של גרנדי, כמובן שמומלץ לשתות את זה בכוס גבוהה. גרנדין שהינו תרכיז רימונים שבנוסף לתוספת מתיקות וצבע אדמדם למשקה מוסיף גם את המטיב היהודי של רימונים לכבוד השנה החדשה.

דמי כניסה לפאב בערב השנה החדשה

כאילו לפי הזמנה השנה נגמרת מסוף השבוע, כלומר מקומות הבילוי שגם כך מלאים בסוף שבוע יהיו מפוצצים. כמו שאני ואתם יודעים את זה גם בעלי המקומות יודעים זאת וכמובן שהם ינצלו זאת עד כמה שהם יכולים. אני לא ידוע מה צורת הבילוי האהובה שלכם בערב השנה האזרחית החדשה אני מעדיף לקפוץ לפאב לשתות איזה משקה קטן לכבוד שנה חדשה ומוצלחת. אבל אני מודיע לכם שאני לא מתכוון כלל לשלם כניסה לפאב לצורך כך. למה אני אומר לכם את זה? היות ואני מבין שבעלי פאבים החליטו לגבות דמי כניסה לפאב בערב זה. אני לא מתכוון לומר לכם מה לעשות אבל כאמור אני לא מתכוון לשלם דמי כניסה לפאב.

מקום לא לבקר בו

לפני שבוע בשבת בצהריים קפצתי עם חברים לאכול ארוחת בוקר מאוחרת, "בוהריים" ב Le Central בשדרות רוטשליד בתל אביב. אני חייב לציין שהאוכל היה טעים, רק מאוד חבל שהשרות שם היה מתחת לכל מה שאני רגיל מהשרות בארץ. ידידה שלי שהזמינה קולה ממתינה עד היום לכוס שביקשה משלוש מלצריות ועדיין לא קיבלה, כמו כן את המאפרה שהיא ביקשה קיבלנו רק לאחר שחצי שעה. גם האוכל שהיגיעה, שכאמור היה באמת מוצלח, לא הגיעה יחד. אני לא מתכוון לכך שחלק מהמנות מגיעות וחלק מהמנות עדיין לא (שזה מה שקרה), אני מתכוון שאת הסלט שאמור להגיע יחד עם הארוחה פשוט לא הגיעה כלל והיה צורך להזכיר למלצרית את אותו. אם חשבנו שיש לנו פשוט חוסר מזל אז אפשר היה לראות בשולחנות ליד שהמצב לא יותר טוב – צרת רבים חצי נחמה.

MESSA

היום שמעתי מושג חדש Chef Restaurant, במסעדות היום כבר לא קוראים לזה fusion. כך Messa ברחוב הארבעה 19 בתל אביב מסעדה ובר, מקום חדש שנפתח לפני שבועיים, כאשר המסעדה והבר מופרדים בשני חדרים גדולים. המקום מאוד מושקע המסעדה בצבעים של לבן והבר בצבעים כהים. במסעדה לא יצא לי להיות ולכן אני לא יכול לתת חוות דעת ה Chef Restaurant שלדעתי זה שם חדש ל fusion שפעם היה מאוד IN ומסתבר שכבר לא. בבר שבו כן ביקרתי מצוות על ידי צוות מקצועי שזה לא המקום עבודה הראשון שלו ולכן הם מסתדרים נהדר בין כל בקבוקי האלכוהול שיש שם ויש שם באמת מבחר מדהים, במחירים סבירים יחסית. לגבי הקהל גם על זה קשה לי לספר לכם הרבה היות ומשבע וחצי עד תשע בערב שהייתי במקום, אני לא חושב זה הקהל המייצג לכן תצטרכו לבדוק זאת לבד.

נהגי המונית של היום זה לא מה שהיה

בעבר כאשר הייתי צריך למצוא איזה רחוב בתל אביב והייתי יכול לשאול ברמזור נהג מונית, כמובן שהוא היה יודע את התשובה. היום המצב שונה יש הרבה נהגי מוניות שהם עולים חדשים וכאשר אני נכנס למונית ומבקש יעד מסוים הם אומרים לי אין בעיה, פותחים מפה ומחפשים את היעד. בטוח שאין מה לדבר איתם על פוליטיקה, אבל לא צריך לדואג לנהוג כמו נהגי מוניות הם כבר יודעים.

כרטיסי ביקור

אנשי עסקים, חברות, חניות ועוד רבים אחרים משתמשים בכרטיסי ביקור, זה מובן וברור. מה שלא ברור לי זה הסטנדרט של הגודל שלהם חוץ מקלסתרים מיוחדים עבור כרטיסי ביקור אין אפשרות נוחה לשמור אותם. רוב הארנקים מאפשרים לשמור מספר כרטיסי אשראי ומקום זה היה יכול להיות נוח לשמור גם כרטיסי ביקור אם הם לא היו קצת גדולים יותר. אם אתם מתכננים להוציא כרטיס ביקור בקרוב תדאגו שהגודל שלו לא יהיה גדול מגודל של כרטיס אשראי - נכון זה לא גודל סטנדרטי אבל כך יהיה קל לשמור אותם. אחרי הכול אם אני לא יכול לשמור את כרטיס הביקור בצורה נוחה הוא ימצא את מקומו בפח או במקרה הטוב במגירה ללא שימוש.

אם זה מספיק ישן אז זה חדש

אם נזכרים במשהו מאוד ישן שאחרים לא שמעו עליו כלל זה חדש להם.

תנור לבנים

יש מספר מאכלים שיוצאים טוב יותר בתנור לבנים, הבעיה היא שבדרך כלל אין לנו אחד כזה במטבח. הפתרון הוא כל כך פשוט, לקחת גוש שיש בגודל התבנית שלנו (קל להשיג את זה בכל מקום שמוכרים שיש) להכניס לתנור לחמם וכעת ניתן להכין על משטח השיש (בתוך התנור כמובן) מאכלים כאילו יש לנו תנור לבנים – נכון זה לא הדבר האמיתי אבל זה הקרוב ביותר שאני יכול להציע לכם.

אני ממתין להזמנה לטעום את פיצה שלכם.

להגשים חלומות

הפרסומת של הלוטו בניו יורק בעבר הייתה "כל מה אתה צריך זה דולר וחלום". אני לוקח את המשפט הזה עם משפט אמריקאי מפורסם אחר "יש לי חלום" ועושה את האחד ועוד אחד שלי. לדעתי לא כל חלום ניתן להגשים בעזרת זכייה בסכום כסף (נכון שלא הייתי מתנגד לזכייה בלוטו), יש הרבה מאוד חלומות שניתן להגשים אם רק נתאמץ ונשקיע את הזמן לכך אז מה עוצר אותנו מלעשות זאת?

הפקת מקור בטלוויזיה הישראלית

הזכיינים לשדרים בטלוויזיה בארץ צרכים לספק הפקות מקור, כלומר תוכניות הפקה בשפה העברית של סדרות ותוכניות. רק חבל שהראש היהודי של זכיינים אלו מצליח להוציא את רוב הפקות "המקור" בצורה של תוכניות מחו"ל בגרסה ישראלית. אני אישית רוצה לראות הפקות מקור אמיתיות שידחפו את התחום הזה בארץ במקום לשלם זכויות לחברות בחו"ל מהם קונים את הרעיון.

תסביך האגו של אסף הראל

האם גם לכם זה צורם שבתוכנית כל לילה עם אסף הראל בערוץ 10 האורחים יושבים בכורסה ממש נמוכה בעוד אסף יושב גבוהה. אם זה לא מספיק, יש להם גם מדף קטן מתחת לשולחן עבור כוסות המים של האורחים – כלומר זה השולחן שלי ולכם "האורחים שלי" יש מדף קטן. אני לא יודע, כפולני שגדל על "זה לאורחים", כלומר לאורחים הטוב ביותר - זה נראה לי כמו תסביך אגו

חדשות בארץ

רק בארץ אם אנחנו שומעים רצף של כמה שירים שקטים ברדיו, אנחנו בטוחים שקרא משהוא רע.

רק בארץ אם שומעים חדשות פעם ביום ברדיו - קשה להבין מה קרה. היות וחדר החדשות בטוח ששמענו את כל החדשות הקודמות אז למה לחזור על מה שכבר נאמר.

רק בארץ ב 12 בלילה גם אם זה באמצע סדרה או סרט יש מבזק חדשות - גם אם אין שום דבר מעניין לדווח עליו.

מוזר אבל רק שידור ישיר של ספורט יכול לדחות מהדורת חדשות בטלוויזיה.

מה זה אומר עלינו?

תרגיל מצליח של צה"ל

חבר שלי בעבודה הינו שליש במילואים. לפני זמן מה היה ביחידה שלו תרגיל הקפצה "חד יומי". כאשר חלק מהיחידה המשיכו בפעילות גם ליום המחרת. עד כאן הכול הגיוני וברור, אבל זה שהצבא ניסה לחסוך ימי מילואים ולתת לכל היחידה כולל מי שנשאר גם למחרת אישור "חד יומי" בלבד זה לדעתי חוצפה. יש לי הרבה בבטן על כך שהצבא קורא למילואים רק לאחוז קטן מהאוכלוסייה, אבל גם אלו שכבר כן מגיעים לשרות מילואים צרכים לריב עם הצבא על מה שמגיע להם, לפי חוק, זה ממש חוצפה.
כמובן שבסוף כולם קיבלו את מה שמגיע להם לפי חוק, הפעם תרגיל המצליח לא הצליח לצה"ל – אבל זה היה כרוך במריבות של חברי השליש עם היחידה הסדירה.
מניסיוני האישי לצערי אני חייב לציין שאני יודע שזה לא מקרה יוצא דופן, אלה שיטה שצה"ל נוקט בה לאחרונה.

עוד מזל שאני קרח

לפעמים שאני סוגר אחרי את הדלת בשירותים בתי קפה ומסעדות אני מרגיש שפריץ קטן בראש. יש שם מתקן קטן שאמור להפיץ ריח טוב בחלל, אבל משם מה הוא מכוון לא נכון כלפי הנכנס. המזל שלי שאין לי שער על הראש שיספוג את הריח ה"נחמד" הזה, כמו כן אני יכול לשטוף את הראש בסיום - אחרי הכול אני לא צריך שמפו לצורך כך.

מזל שאני קרח

כאשר יוצאים לבלות בפאבים או ברים בערב יש שם עשן וריח של סיגריות. היות ואני קרח אין לי שער על הראש שיספוג את הריחות האלו.

גם כן מזל

אם ציפור חרבנה אליכם נהוג לומר זה מזל, הכוונה היא שמזל שפרות לא יודעות לעוף.

פורט במקום יין אדום

לשתות כוס יין אדום בערב כאשר יוצאים זה נחמד אבל אולי לא הכי מקורי, יש אפשרות להחליף את כוס היין בכוסית פורט, PORT. מקור הפורט מפורטוגל זהינו יין אדום שעבר תהליך נוסף וכעת הוא קצת מתוק יותר ועם קצת יותר אלכוהול כ 20 אחוז, אבל אל תחשבו בכלל להשוות אותו ליין אדום מתוק זה לגמרי לא דומה, הפורט הרבה יותר עדיין עם ארומה ומגוון טעמים. נהוג להגיש את הפורט בכוס פוני, כוס דקה עם רגל, משהוא כמו כוס יין רזה – לבריאות.