אמא אהובה - מאת מיכל שרמן
הייתי נותנת המון לשבת אחה"צ אחד של יום שישי איתך במרפסת, כשריח עוגת השמרים שכה אהבתי מציף ועוטף בחמימות את כל הבית, ושירים שקטים שאהבנו כל כך מתנגנים מהסלון.
אפילו לא חייבות לדבר, סתם רוצה לשבת ולהתבונן בך מפצחת אגוזים, פצ'ה יושב צמוד אליך פעור פה מוכן לזנק לכל אגוז שתזרקי לו, אין לו מה להתלונן הוא מקבל תמיד חלק נכבד ממה שקילפת.
אני זוכרת את האצבעות שלך עובדות במרץ ובהחלטיות, אצבעות חזקות אבל כל כך אימהיות, אצבעות של עשייה ועבודה קשה בגינה, אצבעות שנותנות ללא גבולות אצבעות של אהבה.
אהבת כל כך לשבת במרפסת בסיומו של יום עבודה, ולהתבונן בממטרות ובגינה, והריח של הדשא הקצוץ אין כמוהו, וחשבת מה עוד צריך לגזום ואיפה צריך עוד להשקות.
זכורות לי השעות הארוכות של הקריאה שלא העזתי להפריע, היית יושבת באותה תנוחה והמשקפיים העדינות שכל כך הולמות אותך מחליקות אט אט במורד אפך עד שמוצאות את מקומן ממש בקצה ושם נעצרות.
אמא, יש לי כל כך הרבה לספר לך ולחלוק עמך דברים נפלאים וקסומים שקרו וקורים לי עכשיו בדיוק שאת אינך, אני יודעת שאת מתבוננת בכולנו מלמעלה ומשגיחה עלינו אני ממש כמעט יכולה להרגיש אותך.
הנה בדיוק עכשיו כשאני כותבת שורות אלה כאילו לאשר את שאני אומרת, אני מרגישה בעיטות קטנות ומתוקות של החיים החדשים שצומחים בי.
אמא, חשוב לי שתדעי שאני מאוד מאושרת ולא שוכחת אותך, משתפת אותך, חושבת עליך ואוהבת אותך.
אבל, כל כך מתגעגעת אליך, רוצה לחבק אותך חזק חזק אלי ולא לעזוב.
